המאמרים שלנו בנושא "חברו הטוב של האדם"

כיצד הכלב הפך להיות חברו הטוב ביותר של האדם? הקשר ההיסטורי והעכשווי בין האדם והכלב

רוני שטיינברג

כפי שאנו יודעים, הכלב הוא התפתחות אבולוציונית של הזאב. הכלב, שהגיע מהיערות הסבוכים- התקרב והתחבר לאדם, והחל להירקם ביניהם קשר מיוחד שלא ניתן להתירו. בתחילה הזאב היה פראי, אך בתהליך ביות והתקרבות גדולה לאדם- הוא התפתח והפך להיות לחיית בית טובה ונאמנה. כמובן שדבר אחד לא השתנה כלל אצל הזאב/כלב, והוא – הקשר העמוק והאהוב עם האדם.

הזאב בחר להתקרב לאדם, תחילה בגלל שנמשך למזון ולעליונות האדם בשרשרת המזון, ומאוחר יותר (לאחר שנמשך ונכנס לביתו)- כי ראה בו "חבר להקה" אמיתי. לעומת זאת, בחר האדם בכלב בגלל שלל סיבות שכוללות את היופי המרהיב הזאבי וכן את הצד החייתי, הפראי והמפחיד שלו. שילוב התכונות האלה היו חיוניות לאדם למען הישרדותו, ולכן הוא נמשך מאוד אל הזאב.

כך, עם הזמן, התהדקו היחסים ושיתוף הפעולה בין האדם וחברו הזאב. הזאב ראה באדם שלצידו כחלק בלתי נפרד מהלהקה שלו ממש, והאדם השתמש בכך כדי לצוד ולהשיג טרף איכותי, וכן במטרה לשרוד. האדם נהנה מהנוכחות ה"מאיימת" של הזאב (שהבריחה גנבים, חיות וכד') כמו גם מהצייד המשותף והקטלני. לחילופין, נהנה הזאב מחברתו של האדם, מחוכמתו, מכלי הציד שעומדים לרשותו, וראה בו חבר אמיתי.

וכך, ככול שעבר הזמן, הבינו שני אלה כי השילוב ביניהם מוצלח וחזק.. וכמובן- מיוחד.

הצמד הזה, האדם-זאב, מורכב משני מינים שונים בתכלית, ועם זאת החברות ביניהם מדהימה. שני אלה נהנו מהתועלת שהביא האחד לשני, אך גם התקרבו רגשית והייתה ביניהם מערכת יחסים של ממש. שניהם קשרו את גורלם האחד בשני.

האדם הכניס את הכלב לביתו, והזאב הפך ל"בן-בית" או במונחים הכלביים "אחד מהלהקה". הזאב התרגל לבית, שיחק עם בני האדם (כשלא עסק במלאכת הציד), וניהל עימם חיים משותפים.

כך במשך השנים פיתח הכלב תכונות "ביתיות" כדי להיות בקשר טוב וחזק יותר עם בני האדם. זהו תהליך הביות, שאת תוצאותיו אנו רואים (וממנו נהנים) כמעט בכול בית ומשפחה.